בעבר, הקהל בתיאטרון ישב בחושך, צפה בשקט ומחא כפיים בסוף. אבל בתיאטרון המודרני, ובמיוחד בתיאטרון הפיזי והאינטראקטיבי, הכול השתנה. כאן,

עוד לפני שהמילה הראשונה נאמרת, הגוף כבר מספר את הסיפור על הבמה. בתיאטרון הפיזי, תנועה, מחווה ועמידה הופכים לאבני יסוד

תיאטרון ככלי לבניית הבנה בין תרבויות בעולם גלובלי, מרושת ומפולג, אנחנו עומדים בפני הצורך המתמיד למצוא דרכים ליצור הבנה ושיח

כשהשתיקה מדברת חזק יותר ממילים לפעמים, דווקא כשהמילים נעלמות – משהו אחר מתעורר לחיים. השתיקה על הבמה איננה ריק; היא

בעולם התיאטרון, עולם שבו המילה הכתובה והדיאלוג שולטים, ישנו גורם נוסף שלעיתים קרובות נשאר מאחורי הקלעים, אך הוא בעל חשיבות

בעידן שבו הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת בתרבות ובצורות הבילוי. המעבר מחוויות פיזיות למפגשים

תיאטרון רחוב אורתו-דה משמש ככלי חברתי איכותיות לחיבור קהלים מגוונים, דרך מופעים נגישים ללא תשלום במרחבים ציבוריים. במופעים כמו "אבנים"

הצגות תיאטרון חינוכי של אורתו-דה הוא כלי רב-עוצמה ללמידה דרך דמיון וצחוק, המשלב הומור, תנועה וחפצים יומיומיים להעברת ערכים חברתיים

רגע לפני שהווילון עולה, השחקנים עומדים בחושך מוחלט – לא יודעים מה יקרה בדקות הקרובות. אין תסריט, אין דיאלוגים מוכנים

האמנות התיאטרונית עמדה במשך אלפי שנים על יסוד בסיסי אחד: המפגש הישיר בין השחקן לקהל. החללים המשותפים, הנשימה המשותפת, הרגש