לאורך עשרות ומאות שנים הציבור הכיר רק את האמנות המודרנית והאמנות הקלאסית על הרבדים הרבים שלהן. בסגנונות הללו צוירו ציורים, נערכו הצגות, נבנו מבנים בסגנונות אדריכליים ועוד.

הכניסה של האמנות הפוסט מודרנית

עם השנים רבים מהציבור מאסו בסגנון האמנותי המודרני וחיפשו זרם חדש שיאחד את כל רבדי האמנות בסגנון חדש ויוצא דופן. בתחילת הדרך המטרה של האומנים הייתה לקרוא תגר על הסגנונות העכשוויים, כדי להראות לקהל דפוסי חשיבה אחרים.

אך עם השנים הזרם החדש ששמו אמנות פוסט מודרנית התקבע כסגנון אמנותי חדש, בעל תפיסת עולם ייחודית שהיא שונה מתפיסות העולם שהיו מוכרות עד עתה בסגנונות האמנותיים הקלאסיים והמודרניים.

הסגנון החדש דגל ועדיין דוגל בשימוש במטאפורות וויזואלית, הצגות הכוללות פנטומימה, שימוש במסכות, ביצוע אימפרוביזציות מרתקות, שימוש בשפת הגוף, תהלוכות, מופעי רחוב יוצאי דופן, קרקס, ליצנות ועוד.

תפיסת העולם של האמנות הפוסט מודרנית

האמנות הפוסט מודרנית מתנגדת לכל מה שהשרישה לאורך שנים האמנות המודרנית. המגמה החדשה שהובילו האומנים הייתה שאין קווים מוגדרים בין דמיון למציאות, בין מוסרי לחסר מוסרי, בין נראות אמנותית גבוהה או נמוכה. מבחינתם הקווים הללו הם כבר מטושטשים והם לא קיימים. בתפיסת העולם החדשה כל אדם יכול להיות מבריק ביכולותיו האומנותיות, גם אם הוא לא למד תחום זה ואם יש לו מיומנויות בתחומים נושקים כמו שיווק או תקשורת.

בעידן החדש האומן יכול להשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי לקדם את ביצוען של היצירות האמנותיות שלו וכך ליצור במהירות גבוהה הרבה יותר יצירות חדשות אשר מוצגות כאן ועכשיו. המטרה המוצהרת היא לבטל פערים שקיימים לכאורה בין אמנים מודרניים לאומנים אחרים ובין סגנונות שונים כיוון שהמחיצות נפלו.

רלטיביזם – יחסיות

תפיסת החשיבה של אמנות פוסט מודרני היא שלכל נקודת מבט יש ערך יחסי וזאת על פי שיקול הדעת או הבדלי התפיסה בין אנשים שונים. למעשה לא קיימת אמת אחת או אמונה אחת שהיא הטובה ביותר, אלא לכל השקפת עולם יש ערך יחסי בעולם ולכל אדם יש את זכות הבחירה כדי להחליט, מהי הדרך שהיא הנכונה בעיניו.

השימוש באמצעים חדשניים

מי שעוסק באופציה של אמנות פוסט מודרנית מסגל לעצמו אורח חיים אשר כולל את כל מה שקשור בעידן העכשווי. טכנולוגיות חדשניות, עולם ממוחשב של מאמרים וגרפיקה, שימוש בכל טכנולוגיה אפשרית, יצירת פריטים שהם לאו דווקא מקוריים, האפשרות ליצור יצירות אמנות שאינן מעמיקות אלא שטחיות, ביצוע הליך של הכנת יצירות אמנותיות במהירות, תוך קבלת סיוע טכנולוגי.

החיים האמיתיים קשורים למודל החברתי הקיים בשנים האחרונות שמטרתו לצאת מהקיבעון וליצור הווית חיים חדשה ושונה. לכן אפשר לראות זאת באופן בולט בתחום החינוך, בספרות ובעיקר בתוכניות האדריכליות יוצאות הדופן שאפשר לראות במרכזי הערים בארץ ובעולם שבהן ניכרת יצירתיות רבה, יציאה מהקופסה ותכנון של קומפלקסים ייחודיים ומפתיעים.

קבוצת התיאטרון אורתו-דה  נוסדה בשנת 1996 על ידי ינון צפריר, מנהלה האמנותי של הקבוצה, בשיתוף עם יפעת זנדני צפריר ואבי גיבסון בר-אל.