התיאטרון מלווה את האנושות מזה אלפי שנים. המסע הזה בזמן יוביל אותנו דרך נתיבי ההיסטוריה, מראשית ימיו של התיאטרון ביוון העתיקה ועד לצורותיו המודרניות והעכשוויות.
התיאטרון אינו רק צורת בידור, הוא מהווה ראי לחברה, כלי לביקורת ומרחב ליצירת דיאלוג בין היוצרים לקהל. לאורך ההיסטוריה, התיאטרון שיקף את הערכים, את האמונות ואת הדילמות של התקופות השונות, תוך שהוא מתפתח ומשתנה בהתאם לרוח הזמן.
מסע זה יחשוף בפנינו לא רק את ההיסטוריה של התיאטרון, אלא גם את כוחו הייחודי לעורר רגש, לעודד מחשבה ולהניע לפעולה. דרך הבנת העבר, נוכל להעריך טוב יותר את מקומו של התיאטרון בהווה ולדמיין את עתידו בעולם המשתנה במהירות.

בואו להכיר את שורשי התיאטרון
שורשי התיאטרון נעוצים עמוק בתרבות יוון העתיקה שם הוא החל להתפתח כחלק בלתי נפרד מהחיים הדתיים והחברתיים של הפוליס היוונית, שהייתה צורת ההתארגנות החברתית והפוליטית המרכזית ביוון העתיקה.
המונח "תיאטרון" מקורו בשפה היוונית העתיקה והוא קשור באופן הדוק לפולחן הדתי, במיוחד לפסטיבלים שנערכו לכבוד האל דיוניסוס. הדיוניסיה העירונית באתונה – פסטיבל דתי חשוב ביוון העתיקה שהוקדש לאל דיוניסוס – הייתה אירוע מרכזי שבו התקיימו תחרויות דרמה שנתיות אשר היוו את הבסיס להתפתחות התיאטרון כפי שאנו מכירים אותו היום.
בתקופה זו התפתחו שלושה סוגי מחזות עיקריים:
טרגדיה שעסקה בנושאים מיתולוגיים ובגורל האדם מול האלים.
קומדיה ששימשה כאמצעי לביקורת חברתית ופוליטית מתוך שימוש בהומור ובסאטירה.
מחזות סאטירים, שהיו פחות נפוצים.
התיאטרון היווני היה יותר מאשר בידור. הוא היווה מרכיב חיוני בחיים הציבוריים והפוליטיים של אתונה. הקומדיה, למשל, שימשה כפלטפורמה לביקורת על נושאים אקטואליים כמו מלחמה ושלום, מנהיגות פוליטית ורעיונות פילוסופיים חדשים.
התפתחות התיאטרון הרומי:
התיאטרון הרומי התפתח בהשפעת התיאטרון היווני, אך פיתח מאפיינים ייחודיים משלו:
בניגוד לתיאטרון היווני שנבנה על מדרון טבעי, התיאטרון הרומי היה מבנה עצמאי שנבנה על קרקע מישורית. הוא כלל במה מוגבהת – פולפיטום- ומבנה אחורי מפואר – סקנה פרונס.
הרומאים אימצו את הטרגדיה והקומדיה היווניות, אך פיתחו גם סוגות חדשות כמו המימוס (מחזות קצרים ומצחיקים) והפנטומימה (הצגות ללא מילים).
בעוד שהתיאטרון היווני התמקד במיתולוגיה, התיאטרון הרומי נטה יותר לעסוק בנושאים מחיי היומיום ובסאטירה חברתית ושימש יותר כבידור המוני מאשר כאירוע דתי או פוליטי כפי שהיה ביוון. התיאטרון הרומי לא זכה לאותה הערכה כמו ביוון, ולעיתים נחשב נחות לעומת צורות בידור אחרות כמו קרבות גלדיאטורים ועוד.
התיאטרון בימי הביניים ובתקופת הרנסנס
תקופות אלו סימנו מעבר משמעותי מתיאטרון בעל אופי דתי מובהק לתיאטרון מגוון יותר שעסק במגוון רחב של נושאים אנושיים וחברתיים והניחו את היסודות לתיאטרון המודרני. התיאטרון בימי הביניים ובתקופת הרנסנס עבר שינויים משמעותיים והתפתחויות חשובות:
בימי הביניים:
לאחר נפילת האימפריה הרומית, הכנסייה אסרה על קיום תיאטראות מאורגנים. התיאטרון התקיים בעיקר בצורה של אמנים נודדים והתפתחו צורות תיאטרון בעלות אופי דתי כמו מחזות מסתורין ומחזות מוסר, שהציגו סיפורים מהתנ"ך או לימדו מוסר נוצרי. בתקופה זו שימש התיאטרון בעיקר ככלי להעברת מסרים דתיים ומוסריים לקהל הרחב.
בתקופת הרנסנס:
בתקופה זו חלה תחייה של התיאטרון החילוני.
באיטליה התפתחה צורת תיאטרון של "קומדיה דל'ארטה" שמאפייניה המרכזיים הם אלתור, שימוש במסכות והופעה של דמויות קבועות.
באנגליה פרח התיאטרון האליזבתני עם מחזאים כמו שייקספיר וכריסטופר מרלו שעסק בנושאים מגוונים ולא רק בנושאים דתיים ומשך קהל מכל שכבות החברה, מאצילים ועד לפשוטי העם. התפתחו להקות שחקנים מקצועיות, התיאטרון הפך לעיסוק מכובד יותר ואצילים ומלכים החלו לתמוך בלהקות תיאטרון ובמחזאים.
התיאטרון המודרני והעכשווי
התיאטרון המודרני והעכשווי מאופיין בחיפוש מתמיד אחר דרכים חדשות לספר סיפורים ולעורר מחשבה מתוך התמודדות עם אתגרים עכשוויים ושימוש בטכנולוגיות חדשניות.
התיאטרון המודרני והעכשווי מתאפיין במגוון רחב של סגנונות, גישות וחידושים כמו, בין השאר, חיפוש אחר צורות חדשות של ביטוי והצגה, לעיתים תוך שבירת המוסכמות המסורתיות, שילוב של טכנולוגיות חדשות כמו וידאו, סאונד דיגיטלי ואנימציה בהצגות, שימוש בתיאטרון ככלי לשינוי חברתי ופוליטי, שילוב של תחומי אמנות שונים כמו מחול, אמנות פלסטית ומוזיקה.
תיאטרון אורתו דה, הממוקם בלב תל אביב, הוא אחד התיאטרונים המובילים בישראל בתחום האמנות המודרנית העכשווית. התיאטרון ידוע בהפקותיו הייחודיות, המאתגרות והנועזות אשר מעוררות מחשבה, מעורבות רגשית ודיון ציבורי.
התיאטרון שם דגש על הפקת הצגות מקוריות מתוך מתן במה ליוצרים צעירים וחדשניים. הוא משלב אומנויות שונות כמו פנטומימה, מוזיקה, פסטיבלי רחוב ועוד, זוכה להצלחה בינלאומית רבה, ומופיע בפסטיבלים ותיאטראות מובילים ברחבי העולם.