• התחום של מופעי הרחוב מתרחב ומתמקצע בשנים האחרונות בארץ, ולמרות זאת בחרתם השנה רק במופע אחד או שניים ישראליים. למה? יש הבדל מקצועי בין המופעים המקומיים למופעי חו"ל?
  • גיבסון: מתחם תיאטרון הרחוב בחיפה הוא מתחם מוגדר פיסית. בכל שנה יש כ16 קבוצות בסל הכל. מתוכם תמיד 2 או 3 מישראל כאשר חשוב לנו שמופע אחד לפחות יהיה כבכורה ברחוב ואותו אנו מטפחים בליווי אמנותי הדוק.  המתחם הינו בינלאומי בהגדרתו, וכבר שם הפסטיבל בעולם בתחום תיאטרון הרחוב  עושה חיל. כך שבסופו של דבר המופע המתאים לחלל מסוים  או שייבנה לפיו הוא המופע שייבחר. 

 

ינון: ההבדל מקצועי בין מה שקורה בארץ למה שקורה בחו"ל  בתחום זה וזה מתחיל וניגמר בעובדה שרק בטורינו באיטליה קיימים שלושה בתי ספר לקרקס  , פנטומימה, ליצנות  ותיאטרון פיזי, ומדובר בעיר לא גדולה באיטליה,

זה בלי להתייחס לכמויות בתי הספר לפנטומימה תיאטרון ויזואלי ותיאטרון פיזי שבצרפת בלגיה ואנגליה. בישראל אין כמעט בתי ספר לתחומים שנושקים לתיאטרון רחוב, ושחקן שלומד בבית ספר רגיל למשחק בישראל לא מקבל כלים לעבודה ברחוב, מה שגורם לכך שאין הרבה הצגות רחוב ישראליות לכל המשפחה שמתאימות לחיפה.

  • איך מתחלקת העבודה ביניכם? האם העבודה יחד מחוץ לפסטיבל עוזרת?

גיבסון: איך העבודה מתחלקת לא מגלים כדי שלא יעתיקו אותנו.  בדיחה. בעיקר המון סיעור מוחות. אנחנו עובדים למעלה  מ20 שנה יחד ומכירים את החוזקות והחולשות של האחר, כך שמין הסתם זה כבר מייצר חלוקת עבודה טבעית. 

ינון: אנחנו עובדים כמו שני מוחות של איש אחד – רק מאוד חכם! חשוב לציין שגם מיקול פייטרה המפיקה והעוזרת למנהלים אמנותיים היא חלק בדיאלוג האמנותי וגם יפעת זנדני צפריר שייסדה אותנו את קבוצת אורתו-דה מייעצת לנו בחזון האמנותי .

  • איזה דברים נוספים אתם עושים היום, במסגרת אורתו-דה ובמסגרות אחרות?

ינון- אני אמון על הניהול האמנותי של קבוצת אורתו-דה.

במסגרת זו אנחנו מופיעים ביולי קרוב עם הצגת הרחוב היחסית חדשה שאני יוצר טרמינל 1  בפסטיבל   b 7 בבאר שבע , ביוני אנו יוצאים עם ההצגה הבינלאומית שיצרתי אבנים לפסטיבל תיאטרון במילאנו לכ-10 הצגות

ובקרוב נחזיר את האופרה האלקטרונית המדוברת אי שפיות בבימויה של יפעת זנדני צפריר ואנוכי. חוץ מיזה אני מלמד תיאטרון רחוב במסגרות שונות בארץ ובעולם ומעביר הרצאות על דרך העבודה של אורתו-דה עם מטאפורות ויזואליות, הדרך שהונצחה בסרטו של תור בן מאיור (פרס ראשון פסטיבל אפוס לקולנוע מוזיאון תל אביב 2015) על קבוצת אורתו-דה .

גיבסון – אני יוצר באורתו-דה ומריץ כרגע אתהצגת  ״המשרתים״ ,עיבוד אקטואלי למחזה הקלאסי ״המשרתות״ , 

אני משחק ויועץ אמנותי בהצגה אבנים  שבאוגוסט תוצג  בפסטיבל בת-ים לתיאטרון רחוב 2017  בגירסא של 30 דקות תחת כיפת השמיים.

ובכלל אנחנו המייסדים של אורתו-דה ינון יפעת ואנוכי, שותפים כולם בכל יצירה של האחר בכובעים שונים, אם זה בהפקה או בליווי אמנותי או אפילו בהפעלת סאונד אם צריך. 

אני גם כיום מנהל אמנותי של פסטיבל עכו , מלמד במסגרות שונות ויוצר בתיאטרון החדר של אמיר אוריין. 

  • איך מתנהלת העבודה מול הנהלת הפסטיבל? האם הם מתערבים בבחירות שלכם?

גיבסון: העבודה מול הנהלת הפסטיבל היא מופלאה. 

אני אישית לא אוהב את ההפרדה הזו ״הנהלת הפסטיבל״ , כולנו משפחה אחת גדולה בעלת חזון משותף. זה מדהים לראות שמה שמוביל את כולנו זה דאגה ליוצרים, לתנאים שלהם ולחוויה נכונה. דאגה לצרכים של הקהל. זו שותפות מדהימה כיוון שמדובר באנשים נפלאים, ניצה בן צבי המנכל״ית, איציק ויינגרטן המנהל האמנותי של הפסטיבל ומשה נאור המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. 

התערבות – חס וחלילה. דיאלוג והפרייה בטח. 

אנחנו באים עם חלום וכולם הופכים להיות שותפים להגשמה שלו. מה עוד שאיציק עושה פסטיבל מופלא באולמות כך שהפנים והחוץ משפיעים ומפרים את העוצמה האמנותית של הפסטיבל. 

 

ינון: המנהל העיקרי שלו בעבודה הוא אלוהים! הוא מחליט אם יהיה גשם או רוחות עזות כמו שהיו השנה בפסטיבל ואם הולך החבל יעלה לגובה של 30 מטר ויקיים הופעה או לא?! אבל אם להיות חילוניים רק לרגע קט, כוחות הטבע הם ההנהלה היחידה של תיאטרון רחוב באוויר הפתוח, כולנו בסך הכל עבדיהם הנאמנים.