מאי 2005 -לאחר פגישות נוספות עם בוגרת שנקר היא יורדת מהתמונה.
אני מתקשר למעצבת מיקי בן- כנען ומספר לה על הרעיון, היא אוהבת את הרעיון אחר כך מתברר שאמא שלה ניצולה מאושוויץ, אנו קובעים איתה פגישה ומראים לה חזרה , בחזרה נוכחים: חזי כהן, יניב מויאל, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, עמית משיח וינון צפריר.
מיקי אומרת שמה שאנו עושים חזק, ויורדת איתנו לבית הקפה לדבר על הסיום של המופע, הדיון נמשך על הזילות של השימוש בשואה (מוזמנים לקרוא עוד על יום השואה הבינלאומי) כדי לקדם רווחים פוליטיים ועל תרבות הרייטינג ששוררת בארץ. היא מרגיעה אותנו שנוכל לעמוד בתקציב אם נעשה הכול בהתנדבות, ושיש לה את הרעיון איך ליצור אפקט של פסל.
יוני 2005 –השעון עד הפסטיבל מתקתק … אנו בחזרות , הילה ספקטור נבחרת לגלם את תפקיד הפרטיזנית אשר אוחזת בתינוק- היא מקסימה ותורמת להפקה, טובה ברמן נכנסת לתמונה כדי לעצב את הפאות והאביזרים, אנו בודקים עם זאביק שוורצברוד אפשרויות של קסמים ומחליטים למשוך טלאי צהוב ענק מהפה של הפרטיזנים שיהיה בגודל של הפסל.
במהלך החזרות הקרובות אנו מגלים שהטלאי יכול להפוך לעפיפון , אבל חסר לנו עוד משהו, ובתוספת השיר מתוך הסרט "החיים יפים " אנו מנסים לשחק בטלאי שהוא בעצם מגן דוד ובתנועה פשוטה הוא הופך לצלב קרס ומשם לעפיפון, אחר כך מתברר שזה הרגע בו הקהל התחיל לחשוב במעבר ממגן דוד לצלב קרס נוצר קונפליקט, כשנראה המגן דוד היו מחיאות כפיים וכשהוא הפך לצלב קרס השתרר שקט וכשהפך שוב לעפיפון חזרה ההנאה.
כמה פשוט קו אחד זז והקורבן הופך לכובש קו נוסף זז והכול עף ברוח .
אנו מתחילים לגבש את השפה התיאטרונית של הפסל ומאחר שהזמן קצר עד הפסטיבל , נכנס לתמונה דניאל זעפרני פנטומימאי מוכשר מאוד. יהודי ציוני יליד מרוקו אשר חי באשדוד ומופיע בצרפת.
– דניאל חושש שניצולי שואה ייפגעו אם יראו שהפרטיזנים פתאום הופכים מהר מידי לישראלים חסרי אחריות, ועוזר בכישרון רב לבנות את הכוריאוגרפיה הסאונד של הפסל משנייה לשנייה, תוך יצירת רצף זמן היסטורי מ- 1939 ועד היום. הוא עוזר לסדר ולסגנן את התחלת המופע, אשר מדגיש את הזיכרון של השואה בראשם של הפרטיזנים ומחבר אותם לעולמינו, מסע בזמן של אנדרטת גיטו וורשה אנו היו מגיעים לבת-ים, לישראל אשר לפני ההתנתקות.
אנו מדברים עם מיקי בן- כנען ומנסים להבין מהיכן נמצא תקציב לאיפור של שישה שחקנים על כל הגוף, מיקי מציעה להביא בוץ מים המלח, אני מתקשר לחברים מקיבוץ עין גדי והם שולחים לי מהמפעל "אהבה" חבית בוץ בחינם, זה אמנם שורף אבל זה עובד ואנו כעת שקועים עמוק עמוק בבוץ, מהמקום הכי נמוך בעולם. אבנים של ממש.
יולי 2005 אנו מציגים 17 דקות בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון רחוב 2005 בת-ים הקהל יוצא מגידרו, צוות ההפקה של הפסטיבל טוען שמעולם לא ראו דבר כזה.
אנו זוכים בפרס עבור ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל, עד נובמבר אנו מוזמנים להופיע עם ההצגה, בפסטיבלים נוספים בישראל :פסטיבל עכו 2005, סתיו תיאטרוני בסוזן דלל וחנוכת יוצרים ב בכיכר דיזנגוף.
אוקטובר 2005- פסטיבל עכו
נובמבר 2005 – פרזנטציה בצוותא 2
דצמבר2005-סתו תיאטרוני וחנוכת יוצרים ב2006
דניאל מציע, לאור עוצמת המופע בה אנו חשים מתגובת הקהל לגבש את שפת המופע למשך של שעה ולהעמיק את הנגיעה בשואה והקשר שלה להיום כדי ליצור מופע בינלאומי שקולו יישמע, יראה, ייגע ויובן ע"י כל קהל באשר הוא, שמה של היצירה : stones .
בינתיים פרטי-זן נשאר כגרסה של 20 דקות אשר עומדת בפני עצמה
ויחד עם זאת "פרטי-זן" זה גם רק הפרק הראשון.
מאי 2006
פרזנטציה ראשונה בת 45 דקות של המופע תחת השם אבנים בפסטיבל אביב ישראלי בתיאטרון הסמטה
יולי 2006 המופע יוצא לפסטיבלי רחוב בהולנד ובלגיה וזוכה להצלחה וחוזר לפיתוח לשעה תוך כדי ההופעות בסמטה.
אוגוסט 2006-יציאה לגרמניה לפסטיבל גדול לתיאטרון רחוב בה הוצג המופע אבנים גם באולם וגם תחת כיפת השמיים.
מאז הוצגה ההצגה בכ- 30 מדינות כ-700 הצגות וזכתה בעשרה פרסים בינלאומיים ביניהם התואר: אחת מעשר היצירות הטובות בעולם ע"י הוועדה האמנותית של ווסטפליה גרמניה 2007.,ובעוד 9 פרסי תאטרון בינלאומיים נוספים…
